הרבה זמן לא יצאנו לחו"ל, המלחמה, שני ילדים בצבא ונסיבות שונות לא אפשרו זאת.

היו לנו חמישה וחצי ימים מלאים, לקחנו לנו את הזמן ולא יצאנו מהעיר.

סתו 24, מזג אויר מושלם. קריר, מעונן, שמשי שצריך. בין 15-22 מעלות ביום, בלילה קצת יותר קריר. כמעט ולא ירד גשם.

היינו זקוקים לחופשה הזאת. לנשום, להתאוורר בתקופת המלחמה. וינה סיפקה את הסחורה. יפה, רגועה, אך מלאה בפעילות.

הארמונות סיפקו גיחה למחוזות העבר, לפאר. ארמון שנברון והגנים היו השיא, ואני בחרתי לי לגור בארמון של סיסי בהופבורג. הבניינים היפים, בתי הקפה המפורסמים גם הם תרמו לאוירה זו.

מצד שני גילינו עיר מודרנית, אלגנטית עם בניינים יפיפיים ושמורים, חנויות יפות, לא זולות. מבחר קולינרי גדול ולא רק אוסטרי.

השתדלנו לגוון עם פארקים וגנים, מעין ריפוי לנפש בתקופה זו. השלכת כבר החלה וצבעי העצים המשתנים מהפנטים.

מינהלות

טיסות– החלטנו לנסוע עם אלעל, הימים ימי מלחמה וטיסות של חברות זרות מתבטלות ללא התראה מוקדמת לפי המתיחות. מצאנו טיסות במחיר סביר של אלעל. טיסה של אחה"צ מגיעים בשעת ערב מאוחרת למלון וטיסה חזרה בשעת ערב מאוחרת מה שנותן לנו עוד יום כמעט מלא.

מלון: בחרנו במלון JAZ IN THE CITY מלון חדש, מעוצב, נוח שנמצא ברובע ה-6, במחיר מצוין וממליצה מאוד. מיקום בין רח מריה הילפר, הרחוב של הקניות לבין שוק נאשמרקט. אזור שקט, אך עם הרבה מסעדות וברים. אוירה צעירה. התניידנו עם התחבורה הציבורית המעולה.

אך למי שחשוב מרחק הליכה קצר, ביחוד בימי החורף הקרים, כדאי לקחת מלון ברובע הראשון במרכז העתיק של העיר.

מלונות מומלצים במיקום טוב ברובע 1 :

כרטיס לתחבורה הציבורית : קנינו דרך האפליקציה. יש אפשרות לקנות ליום בודד כמה ימים או שבוע ואף למעלה מזה. אנחנו קנינו לשבוע. זה תקף לרכבת התחתית, הטראם, רכבת עילית ואוטובוסים. WEINMOBIL

לטיול הזה לא תכננתי הרבה ולא הזמנתי מראש. אפילו לא ידעתי אם נטוס. כשכבר היינו על המטוס היתה אזעקה בנת"בג ! מה עושים?

למזלנו העיכוב היה קטן ואנחנו ממריאים …

בכל זאת הכנתי מפת גוגל של כל המקומות בהם ארצה להיות, קובץ וורד כפי שאני תמיד מכינה עם ההסברים לכל מקום וכך יצאנו לדרך.

למזלנו זוהי תקופה לא עמוסה וגם במקום המתויר ביותר, ארמון שנברון, לא היו תורים וקנינו כרטיסים במקום.

המסלול בקצרה:

יום 1 שוק נאשמארקט והמרכז העתיק.

יום 2 ארמון שנברון , קונצרט בערב.

יום 3 רובע המוזיאונים, מוזיאון ליאופרד וקניות ברח מריה הילפר.

יום 4 סטאדפארק, בניין האופרה, מוזיאון סיסי, בית הכנסת,ככר היהודים והאנדרטה.

יום 5 שוק הפשפשים, אוקטוברפאסט בפארק פארטר, פארק פארטר.

יום 6 בית הונדרטוואסר, סיום בככר סטפן פלאץ, טיסה חזרה בערב.

יום 1-העיר העתיקה

הגענו בטיסת אחה"צ שיצאה בעיכוב קל עקב אזעקה בנתב"ג בזמן שהיינו כבר על המטוס. סוג של חוויה. למלון הגענו בשעת ערב מאוחרת.

בבוקר הלכנו לבית קפה שהומלץ לנו ע"י המלון באזור השוק נאש מרקט כ-10 דקות הליכה מהמלון ולאחר מכן סבוב קצר להתרשמות בשוק. סופר מקומי כדי להצטייד בחלב, פירות וחטיפים שונים. חזרנו למלון ויצאנו שוב לכיוון מרכז העיר.

ככר סטאפן פלאץ והכנסייה St. Stephen's Cathedral

ביציאה מהמטרו נגלית הככר הגדולה, והכנסייה המרשימה. זהו המרכז של העיר העתיקה. נעבור כאן עוד כמה פעמים ובכל פעם נגלה עוד פינה נסתרת.

קתדרלת סן סטפן (Stephansdom), שנבנתה במאה ה-13 בסגנון הגותי היא החשובה ביותר באוסטריה, מציגה את פאר האדריכלות והארכיטקטורה האוסטרית המסורתית ובאה לסמל את רוח החופש של העיר. לקתדרלה גג מרשים מרעפים צבעוניים שמעטרים את הגג בצורה ייחודית. היא מתאפיינת בצריח הגבוה שלה שמתנשא לגובה של כ-137 מטרים. גם מבפנים היא יפהפייה, כשאחד החלקים היפים ביותר הוא בימת המטיף. זוהי אחת מהכנסיות הגבוהות בעולם.

לקתדרלה שני מגדלים אליהם ניתן לטפס: אל המגדל הדרומי מגיעים בטיפוס בן 343 מדרגות ספירליות תלולות וצרות. מנגד, אל המגדל הצפוני, מגיעים באמצעות מעלית. סנט סטפן שימשה לאורך ההיסטוריה כמרכז רוחני ותרבותי חשוב, והיא גם מקום קבורתם של דמויות בולטות כמו הקיסר פרידריך השלישי והמוזיקאי הידוע היידן.

נכנסנו לכנסייה וצלצול הפעמונים של השעה 12 בצהרים קידם את פנינו. לאחר מכן נהננו מנגינת העוגב. כל יום בשעה 1200. איזו פתיחה !

בכניסה לכנסייה ניסו מוכרים בלבוש "מוצרט" לשכנע אותנו לרכוש כרטיסים לקונצרט. במשך היום עוד נבחן כמה אפשרויות שכאלה. משם המשכנו לכנסיית לכנסיית פטר הקדוש הנמצאת כ 10 דקות הליכה משם.

כנסיית פטר הקדוש

כנסיית פטר הקדוש (Peterskirche) בווינה היא כנסייה בארוקית מרשימה השוכנת בסמוך לרחוב הקניות המרכזי גרבן. היא נבנתה במאה ה-18 על יסודות כנסייה עתיקה עוד מהתקופה הרומית, ונחשבת לאחת מהכנסיות היפות בעיר. פנים הכנסייה מרשים במיוחד, עם עיטורים מוזהבים, ציורי קיר מרהיבים וכיפה גדולה ומעוטרת. למרות גודלה הצנוע יחסית, האווירה בפנים אינטימית ועוצרת נשימה, והכנסייה מארחת לעיתים קרובות קונצרטים של מוזיקה קלאסית

הכנסייה בסגנון אחר עם גג אובלי מדהים. מאוחר יותר כשנחזור לכאן בשעה 1500 כדי לרכוש כרטיסים לקונצרט בכנסייה זו , יפתיע אותנו ניגון העוגב גם כאן.

מהכנסייה אנחנו יוצאים לרח' גרבן והאנדרטה למחלת הדבר, כאן כבר רואים את כל חנויות היוקרה, הרחובות מתמלאים בתיירים ויש הרגשה של עיר מהודרת.

ככר גראבן והאנדרטה למגפת הדבר

אנדרטת הדבר בווינה (Pestsäule) היא עמוד מרשים בסגנון הבארוק, הממוקם ברחוב גרבן בלב העיר. היא נבנתה בסוף המאה ה-17, ביוזמת הקיסר לאופולד הראשון, כהבעת תודה לאלוהים על סיום מגפת הדבר הקשה שפגעה בעיר ב-1679. האנדרטה מתנשאת לגובה רב ומעוטרת בפסלים דרמטיים של מלאכים, קדושים וסצנות דתיות, והיא נחשבת לאחת מיצירות האמנות הציבורית הבארוקיות החשובות באירופה. המקום מושך מבקרים רבים בזכות יופיו הסמלי וההיסטוריה העמוקה שהוא מייצג.

המשכנו לאורך הרחובות- מדרחובים עם החנויות היפות, בדרך באחד הרחובות הקטנים מצאנו מסעדה קוריאנית נהדרת. הפסקת מנוחה קלה ואנחנו ממשיכים לחפש לנו את הקינוח עד שיגיע מוכר הכרטיסים לקונצרט.

עברנו דרך חנויות היוקרה וחלונות הראוה היפים והגענו קפה דמל

קפה Demel

אחד משלוש בתי קפה המפורסמים בוינה. הקונדיטוריה נוסדה בשנת 1786 על ידי לודוויג דנה (Ludwig Dehne), ובמהרה הפכה למוקד משיכה לאצולה ולבורגנות הווינאית. הקיסר פרנץ יוזף הראשון היה מבקר קבוע, ואף כתב מכתבים לאשתו סיסי בעת ששהה במקום. במהלך השנים, דמל זכתה בתואר הרשמי “קונדיטורית החצר הקיסרית והמלכותית” (k.u.k. Hofzuckerbäcker), תואר שהיא נושאת בגאווה עד היום.

הקומה למטה היא חנות למתוקים יפיפיה, למעלה בית קפה שצריך לחכות בו בתור. אנחנו לקחנו את הקייזירשמאט מהדוכן החיצוני שלהם כטייק איי ולא היה כמעט תור ! !

קפה Demel

הלכנו לשבת בככר Ausgrabungen Michaelerplatz הצופה לארמון הופבורג. בו נמצא מוזיאון סיסי שנבקר בו ביום אחר.

קיזרשמארן (Kaiserschmarrn) הוא קינוח אוסטרי מסורתי, שמקורו במטבח האימפריה האוסטרו-הונגרית. מדובר בפנקייק עבה וקליל שעשוי מבצק חביתי שמפורר למחבת בזמן הטיגון, ואז מוגש חתוך לגושים קטנים. לרוב מפזרים עליו אבקת סוכר ומגישים אותו עם רטבים או קומפוט פירות, במיוחד שזיפים או תפוחים. השם “קיזרשמארן” פירושו “השמרע של הקיסר”, ונקשר לקיסר פרנץ יוזף הראשון, שנאמר כי היה חובב גדול של המנה.

בתי קפה מפורסמים אחרים :

קפה סנטרל

קפה לנדמן קפה לנדמן – Cafe Landtmann –

חזרנו אל כנסיית פטר הקדוש, קנינו כרטיסים לקונצרט למחרת וחזרנו למלון למנוחה בערב סקרנו את סביבת המלון שלנו. וגיוונו במרק במסעדה ויאטנמית.

יום 2 – ארמון שנברון

לפני שנסעתי התחלתי לראות את הסדרה התקופתית המומלצת בנטפליקס ״הקיסרית״ . הסדרה מספרת את סיפורה של הנסיכה "סיסי" אליזבט, אשתו של הקיסר פרנץ יוזף. ארמון שנברון היה אחד הארמונות המועדפים עליהם ויש הרבה צילומים ממנו בסדרה. היה לי ברור שלא אפספס את הארמון הזה בביקורנו.

הארמון – מקום מושבה של השושלת ההפסבורגית, אשר שלטה באימפריה האוסטרו-הונגרית, הוא אתר מורשת עולמי של אונסקו, וללא ספק אתר חובה למבקרים בוינה! הארמון שימש כמעון הקיץ של משפחת הקיסר האוסטרית, ובמיוחד של הקיסרית מריה תרזה. המבנה המרשים בסגנון הבארוק כולל יותר מ-1,400 חדרים, כאשר חלקם פתוחים לקהל . מבין המיצגים הכוללים את חדריהם הפרטיים של קיסרי אוסטריה – פרטי לבוש, ריהוט ואמנות מקוריים ומשוחזרים. סביב הארמון פרוסים גנים מטופחים, מבוך ירק, גן חיות עתיק ותצפית מרהיבה מגלורייטה. הביקור במקום מספק הצצה לחיי האצולה של האימפריה ההבסבורגית.

אל הארמון אפשר להגיע עם קו של המטרו מס U4 ואח"כ הולכים עם זרם התיירים עד הכניסה לארמון.

לא קנינו כרטיס מראש ולא היה גם תור רציני.

יש מבחר של אפשרויות לביקור כרטיסים:

חינמי רק הגנים מבחוץ

ביקור בארמון —-חדרים וגנים עם ביטול.

אנחנו בחרנו ב40 חדרים ו4 גנים מיוחדים הנוספים על החינמיים. אתר רשמי.

ביקור בגן חיות -דילוג על התור.

הביקור בארמון עצמו מרשים ועובר מהר בין החדרים השונים. נותן תמונה לחיי משפחת המלוכה.

אני התמקדתי בסיסי ובקיסר פרנץ יוזף.

הגנים: יצאנו אל הגנים הפסטורלים, הסתובבנו בשדרות היפות עם עלי השלכת, ישבנו מול האגם הקטן ואכלנו את ארוחת הבוקר שלנו.

ולאחר מכן עלינו לכיוון המרפסת המפורסמת הצופה אל הארמון וכל הנוף מסביב.

זה היה החלק היפה של היום ואחד המקומות בהם הכי נהנו בטיול. לא לפספס !

חזרנו למלון דרך שוק הנאשמרקט ואכלנו שם ארוחת צהרים.

בערב יצאנו למרכז לקונצרט בכנסיית פטר הקדוש, ולאחר מכן טיילנו במרכז העיר העתיקה וסיימנו את היום בסניף של קונדיטוריית AIDA. טעמנו מעוגת השטרודל ועוגת הנפוליון. דרך מעולה לסיים יום נהדר !

יום 3- רובע המוזיאונים, מוזיאון ליאופרד, קניות רח' מריה הילפר

בוינה יש מגוון מוזיאונים עצום. הרבה מהם מתרכזים ברובע אחד-רובע המוזיאונים.

לפני הנסיעה עברתי על התערוכות המתקיימות במוזיאונים השונים ובחרתי במוזיאון ליאופרד בו יש תערוכה המציגה גם את ציורי האומן האוסטרי המפורסם גוסטב קלימט.

הליכה קלילה מהמלון לרובע המוזיאונים, הגענו לככר מריה תרזה ומשם המשכנו למוזיאון.

התערוכה עם ציורי קלימנט מאוד סיקרנה אותי וכשחזרנו לארץ קראתי את הספר האשה בזהב של אן מארי אוקנור שנתן תמונה היסטורית, ברורה ומפורטת על הצייר, התמונות שלו, הקשר היהודי, ההיסטוריה של היהודים בעיר וכל העבר האפל- מוסתר של העיר בימי השואה. מומלץ מאוד.

את אחה"צ העברנו בקניות ברח מריה הילפר הסמוך. אפשר למצוא שם מגוון רחב של חנויות ורשתות מוכרות. העצים כאן מתחילים לקבל את צבע השלכת- כמה יפה !.

יום 4 – סטאדפארק, האופרה, מוזיאון סיסי והרובע היהודי.

כל כך נהננו בגנים של ארמון שנברון שהרגשנו צורך לבקר בעוד פארקים. פתחנו את הבוקר בסטאד פארק -Stadtpark.

פארק שהקים הקיסר פרנץ יוסף כמתנה לעם ונפתח לציבור בשנת 1862. מוכר בזכות המדשאות המטופחות, הפרחים, והאגם הקטן שבו. בפארק עצמו יש פסלים רבים של מוסיקאים אוסטרים מפורסמים, אחד מסמליו הבולטים הוא הפסל המוזהב של המלחין יוהאן שטראוס הבן, שנחשב לאחד האתרים המצולמים ביותר בעיר.

משם המשכנו ברגל כרבע שעה לבניין האופרה המפורסם של וינה. מבנה מרשים בסגנון רנסנס, עם חזית קלאסית, עיטורים עשירים, גרם מדרגות מפואר ונברשות ענקיות. נבנה בשנת 1869 ונחנך עם האופרה דון ג’ובאני של מוצרט.
ניזוק קשות במלחמת העולם השנייה ושופץ לחלוטין – ונפתח מחדש בשנת 1955.
נחשב לסמל ההתחדשות התרבותית של אוסטריה לאחר המלחמה.

במקום מתקיימים סיורים מודרכים בתוך המבנה וזו הדרך היחידה לראות אותו מבפנים. אנחנו רק הצצנו פנימה. כרטיסים

המשכנו לכיוון ארמון הופבורג- למוזיאון סיסי. בדרך חלפנו על פני בניין מפורסם נוסף :

HOTEL SACHER בו יש גם בית קפה מפורסם.

המשכנו ברחוב Kärntner Straße עם כל החנויות.

ליד ארמון הופבורג, חלפנו על פני בית הספר הספרדי לרכיבה והאורוות המלכותיות בהם מתקיימים מופעים של סוסי הפוני הלבנים. ראינו אותם מבחוץ באורות שלהם. לא נכנסנו. כרטיסים

ארמון הופבורג – מוזיאון סיסי

מתחם מפואר של קיסרי בית הבסבורג. המתחם כולל מבנים מפוארים, חצרות, כיכרות, מזרקות ומספר מוזיאונים כאשר גולת הכתר הוא המוזיאון שמוקדש לחייה של הנסיכה סיסי.עוד אטרקציות במתחם – דירות השרד המלכותיות, בית הספר הספרדי לרכיבה והאורוות המלכותיות

הוא חלק מארמון החורף של משפחת המלוכה האוסטרית, משמש היום כמקום מושבה של הממשלה האוסטרית. חלק נוסף, הפתוח למבקרים, כולל את המגורים הקיסריים של קיסרי הממלכה האוסטרו-הונגרית ואוסף כלי הכסף המלכותיים. אך הדמות המושכת ביותר היא ללא ספק הקיסרית אליזבת, אשתו של הקיסר פרנץ יוזף הראשון, המכונה גם סיסי.

הנסיכה סיסי, ששמה המלא היה אליזבת מבוואריה, הייתה קיסרית אוסטריה ורעייתו של הקיסר פרנץ יוזף הראשון. היא נחשבה לאחת הנשים היפות והמסתוריות של זמנה, ונודעה באישיותה המורכבת, אהבתה לטבע, לסוסים ולטיולים, וכן בדחייה מהמגבלות של חיי הארמון. סיסי סבלה מטרגדיות רבות בחייה, כולל רצח בנה והתנקשות בחייה עצמה בשנת 1898 בג’נבה. עם השנים הפכה לדמות אייקונית באוסטריה ובאירופה כולה, וסביבה נרקם מיתוס רומנטי שממשיך לרתק את הציבור עד היום.

כרטיסים אתר רשמי. אפשר לשלב עם כרטיסים לארמון שנברון.

המוזיאון, הטירוף של סיסי (Sisi Museum – Hofburg), שקרוי על שמה, מכיל פריטים מסקרנים החל משמלת החתונה (היא נישאה בהיותה בת 16 בלבד), שמלת ההכתרה ועוד פריטים אישיים אשר נאספו עד למותה הטראגי ב-1898. המוזיאון מעניק סיקור מקיף על דמותה המסתורית והסיבות אשר הובילו אותה להתבודד ולהפסיק להופיע.

מאוד נהניתי במוזיאון. המשכנו הלאה לכיוון הרובע היהודי, בדרך חלפנו דרך בית הקפה סנטרל, ראינו את התור … והמשכנו הלאה.

הרובע היהודי

הגענו לרובע היהודי ביום ששי בצהרים, בית הכנסת הראשי היה סגור והחייל ששמר עליו וכן המשוריין שעמד בקצה הרחוב הזכירו לנו את המציאות המורכבת בה אנו חיים. בשנת 2013 היה כאן פיגוע בבית הכנסת ומאז יש כאן אבטחה.

כיכר היהודים (Judenplatz), היתה לב הרובע היהודי בימי הביניים. במרכז הכיכר ניצבת האנדרטה "ספריה ללא שם", אשר הוקמה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, כ65,000 איש . במקום יש גם מוזיאון המספר את סיפור הקהילה היהודית של וינה.

בכניסה עמדו כמה כיסאות צהובים למען החטופים. מה שמיד החזיר אותנו למצב בארץ. לא נכנסנו למוזיאון והמשכנו הלאה.

בשיא לפני מלחמת העולם השנייה היו כ-200 אלף יהודים בעיר. קהילה שגדלה מאז שהקיסר פרנץ יוסף נתן להם אפשרות להיות בעיר באמצע המאה ה19. ומקהילה של כמה מאות היא גדלה. היהודים האמידים עברו מהרובע הצפוף לאזורים היקרים יותר והעשירים בנו ארמונות בגבול הרינגשטראסה, רח הטבעת. המקום בו עמדה פעם החומה הבצורה של העיר. עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית- האנשלוס, חלו איסורים על היהודים ובסוף המלחמה לא נותרו בה כמעט יהודים. היום מונה הקהילה כ-8000 -10,000 איש.

אי אפשר שלא לחשוב על התקופה הזאת בוינה, למרות שכלפי חוץ הכל כך יפה. יופיה של וינה לא מסגיר את עברה. למחרת כבר היתה לנו תזכורת נוספת.

יום 5 – שוק פשפשים נאשמרקט, פארק פארטר

שוק הפשפשים הגדול מפורסם מאוד בוינה בימי שבת. מעניין היה לראות מה מוכרים שם בדוכנים. האם נגלה פיסות מהעבר ? אז כשמחפשים מוצאים.

באחד הדוכנים ראיתי סכין עם צלב קרס עליו, לא צילמתי. מי יודע מה עברה הסכין הזאת. שוב תזכורת לעבר שנושאים תושבי העיר.

משם המשכנו לפארק פראטר. בשבועיים שהיינו מתקיים שם פסטיבל אוקטוברפאסט -פסטיבל הבירה ונראה שכל וינה מגיעה.

התרשמנו מהתלבושות המסורתיות איתם באים גם המבוגרים וגם הצעירים לפסטיבל. מכמויות הבירה אותם הם שותים כבר ב11 בצהרים. יש שם אוהלים גדולים עם תזמורת וכיבוד לצד דוכנים.

בתמונה השמלות המסורתיות, מכנסי טירול לגברים עם הגרביים הארוכות ווסט עור ג'מש.

משם המשכנו לאורך הפארק פארטר היפה. גם כאן השלכת מתחילה. קצת שקט מכל ההמולה.

קינחנו בלונה פארק הידוע של העיר עם גלגל הענק המיתולוגי. כיום כבר יש גלגל חדש יותר. חזרנו דרך המרכז העתיק חזרה אל המלון.

יום 6 – אחרון יום א בניין Hundertwasserhaus ומרכז העיר העתיקה

ה–Hundertwasserhaus הוא בניין מגורים ייחודי בווינה, אוסטריה, שתוכנן על ידי האמן האוסטרי פרידנסרייך הונדרטוואסר בשיתוף עם האדריכל יוזף קרוונה. המבנה נבנה בשנות ה-80 ונחשב לסמל של אדריכלות אורגנית וצבעונית. הוא מתאפיין בקווים לא סימטריים, גגות ירוקים, עצים הצומחים מתוך הדירות, וחזית צבעונית ומגוונת. הבניין מבטא את גישתו של הונדרטוואסר, שהתנגד לקווים ישרים וראה בטבע ובחופש האישי עקרונות עליונים באדריכלות.

פרידנסרייך הונדרטוואסר (Friedensreich Hundertwasser) היה אמן, צייר ואדריכל אוסטרי, שנודע בגישתו הייחודית לעיצוב, שהתבססה על הרמוניה עם הטבע והתנגדות למודרניזם הקשיח והקווים הישרים. הוא האמין שלכל אדם הזכות “לחלון משלו” ולביטוי אישי גם במרחב הציבורי.
הונדרטוואסר שילב ביצירתו צבעים עזים, צורות לא שגרתיות, ושאיפה ל”אדריכלות אקולוגית”, הרבה לפני שהמושג הפך לטרנדי. עבודתו עוררה עניין רב ברחבי העולם והשפיעה על שיח האדריכלות האלטרנטיבית.

ממול ישנו מתחם חנויות קטן הבנוי באותו הסגנון ופתוח גם בימי ראשון.

בצד הבניין ישנה חנות מזכרות נוספת בה ראינו גם סרט קצר על הבניין והאמן.

כמה רחובות ליד יש מוזיאון המספר בהרחבה על האמן והבניין ומעוצב גם הוא לפי רעיונותיו של האמן.

תערוכת הקבע של המוזיאון מקיפה מגוון תחומים בהם עסק הונדרטוואסר – ציור, אדריכלות, גרפיקה ועיצוב. עיצוב המוזיאון משתמש באופן אקטיבי ברעיונותיו, וכך למשל הרצפות בעלות שיפועים וגבעות, ועצים הגדלים מתוך הבית ויוצאים דרך החלונות. כדאי לפקוד גם את השירותים המעניינים ואת בית הקפה הסמוך המעוצבים ברוח יצירת האמן. www.kunsthauswien.com‏ המוזיאון.

משם נסענו באוטובוס לעשות סבוב אחרון במרכז העתיק, הטיסה שלנו חזרה היום בערב.

נפרדנו מהעיר היפה הזאת שנתנה לנו מנוחה "מהמצב" ואנרגיות להמשיך הלאה.

ואיך אצלכם? הטיולים אצלכם השתנו בעיקבות המלחמה?

טיול נהדר נוסף שעשינו באוסטריה – טיול משפחתי בטירול וזלצבורג– שבועיים באוסטריה היפה.

מוינה אפשר לקחת רכבת לבודפשט– ומה עושים בבודפשט? אפשר לקרוא כאן

אהבתם ?

אפשר להרשם לקבלת עידכונים על פוסטים חדשים במייל

אפשר לעקוב אחרי עוד טיולים בפייסבוק או באינסטגרם :

פייסבוק

אינסטגרם

אפשר להגיב או לשאול שאלות. אשמח לענות

חזרה

ההודעה שלך נשלחה

פוסטים אחרונים

המידע בפוסט הזה מבוסס על נסיון אישי ומחקר עדכני. יתכנו שינויים בשעות פתיחה, מחירים מסלולים ולכן מומלץ לבדוק מול גורמים רשמיים לפני היציאה לטיול. התוכן והתמונות מוגנים בזכויות יוצרים.

וינה בסתו- חופשה זוגית רגועה